האם מותר לאישה לחטט בטלפון של בעלה?

סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות פסול לשמש ראיה במשפט, אלא אם בית המשפט קבע שישנם "טעמים מיוחדים", שאז ניתן להשתמש באותו החומר.
מהם אותם "טעמים מיוחדים" והיכן עובר הגבול בין מותר לאסור כשמדובר בבני זוג?
האם מותר לאישה שחושדת כי בעלה בוגד בה, לחטט בטלפון של בעלה או להיכנס למחשבו האישי ולאסוף לעצמה חומר ראיות נגדו?
בשני המקרים מדובר בהפרה בוטה של פרטיות בן הזוג ועל פניו נראה כי מדובר בעבירה המנוגדת לחוק, ובית הדין הרבני נדרש לשאלה זו עת הגישה אישה תביעה לגירושין ותשלום כתובתה על רקע בגידותיו, ואילו הבעל הגיש תביעה לשלום בית וטען כי מעולם לא בגד באשתו ואין הוא מנהל שום רומן.
בפני בית הדין עומדות שתי גרסאות סותרות, ואם כך – כיצד יכריע הוא כשעסקינן במלה מול מלה?
האישה במקרה זה הציגה בפני בית הדין מסרונים מהטלפון הנייד של בעלה וכן תדפיסי דואר אלקטרוני ותכתובות בין הבעל לפילגשו והצליחה להוכיח כי שיקר לבית הדין ואין כל ממש בתביעתו לשלום בית.
הבעל טען כי אין לקבל את הראיות מאחר ומדובר בעבירה פלילית של פגיעה בפרטיות וחדירה לצנעת הפרט.
בית הדין הרבני דחה את טענותיו וקבע כי כדי להגיע לחקר האמת ולברר את הדברים שנאמרו בחדרי חדרים, הדרך היחידה היא להסתמך על מסרונים ומיילים שהאישה תיעדה מהמחשב והסמארטפון של בעלה.
כן נקבע כי מדובר בהפרה "קלה" של פגיעה בפרטיות הבעל ולא בצילומים חושפניים שלו מחדר המיטות.
עוד תמהו הדיינים מדוע הבעל מתנגד לחשיפת המסרונים, דבר שיכול להעיד כי יש לו מה להסתיר ולהמנע מחשיפת האמת.
בית הדין קבע כי הצורך בגילוי האמת עולה על זכותו של הבעל לפרטיות, שכן אם האישה תוכיח כי הבעל משקר, שיש לו מאהבת והוא גרם לגירושין, מגיע לאישה לדרוש ולקבל את כתובתה וכן תידחה תביעתו השקרית לשלום בית.
מיותר לציין כי על פי אותו הגיון, גם לבעל מותר לחטט בטלפון של אשתו.
יש להדגיש כי מדובר בהחלטה נקודתית של הרכב מסוים בבית הדין הרבני ולא בהכרח החלטה דומה תינתן ע"י הרכב אחר או ע"י בית משפט למשפחה, על מותביו השונים.