ש. השתחרר מהצבא לפני 12 שנה, לאחר שירות בקבע , יצא לפנסיה מוקדמת בגיל צעיר יחסית של ארבעים וקצת, כזה שאפשר לומר שעדיין כל עתידו יכול להיות לפניו, קריירה שנייה, פתיחת עסק, משהו… אבל הוא לא. הוא בחר במה שרוב הגברים לא בוחרים – לשבת בבית, לחיות על הפנסיה ולגדל את הילדים, כולל כביסות, ארוחות, הסעות, וכו'.

ותשאלו את עצמכם למה גבר בגילו מרשה לעצמו פריבילגיה כזו להפסיק לעבוד בגיל 40, אז הנה התשובה. כי מאחורי כל גבר מצליח (או מובטל), עומדת אישה מצליחה ומפרנסת, היא במקרה שלנו מ. אישה קרייריסטית, חדה, שנונה, חכמה, ממוקדת מטרה ועובדת בכירה מאד בחברת ביטוח שהיתה מביאה הביתה משכורת חודשית בסכום שגם עשרה גברים עובדים יחד לא היו מביאים.

אז נכון שלא כל גבר יכול לחיות בשלום עם האגו שלו ליד אישה כזו, אבל הגבר הספציפי שלנו לא רק שלא סבל, נראה שהתאים לו מאד לבלות במטבח ובכביסות.

ואם אחד הדברים הקשים לאישה בזוגיות הוא לראות את בעלה יושב בין מטלה למטלה במה שמתפרש על ידה כהנאה עם מבוא לבטלה, בשטח ציבורי כמו הסלון, הרי למ. שלנו לא רק שלא היתה כל בעיה, היא אף חשה הקלה, כאילו שכרה שירותיה של או-פר 24/7.

אלא שלא לעולם חוסן, ואחרי כך וכך שנים רבות של קריירה תובענית ומצליחה פוטרה מ. מעבודתה עקב קיצוצים.

הנפילה של מ. לא איחרה לבוא ויחד עמה גם הדיכאון והשקיעה לעולם שלא הכירה – התקפי חרדה, כדורים פסיכיאטרים, התקפי מאניה ודיפרסיה, ימים שלמים במיטה ובית וכמה פעמים גם אשפוז במחלקה סגורה.

בין טשטוש לייאוש ועם קצבת נכות זעומה במקום משכורות שמנות, הטביעה מ. את יגונה, רחמנא ליצלן, בקפה ומאפה בבייקרי הסמוך לביתם של הצדדים, מנסה לנשום אויר אחר ולהיזכר בחייה הקודמים. אז לא היה לה פריבילגיה לקפה, מאפה ובהייה בעוברים ושבים.

מי שלא עובד ולא מרוויח לא צריך לפזר כספים על בתי קפה הוא התלונן באוזניה, כאילו שכח ברגע את תלושי שכרה האדירים, בעזרתם שדרגו את ביתם.

היה לו נוח כשהיתה נכנסת למיטה ולא יוצאת במשך ימים שלמים, שרויה בדיכאונה, לא מוצאת כוח לקום ולאכול, עד להתקף המאניה הבא.

באחד מימי המבול הסוערים של החורף היא הבינה שהילדים עומדים לצאת את אופניהם לבית הספר וכדי לעצור אותם יצאה לחצר ופינצ'רה את כולם "כדי שלא יקרה להם מה שקרה לבן של אבי נשר", הסבירה.

כמי שמצא שלל רב, בעלה הזמין מיד את המשטרה שעצרה את ש. בגין גרם נזק לרכוש. כשסיפר בעלה לשוטרים שאשתו בעלת עבר והווה פסיכיאטרים, היא מייד נעצרה והובאה בפני שופט אשר שלח להסתכלות פסיכיאטרית.

במקביל, פנה בעלה של ש. לבית המשפט וביקש צו הגנה נגדה, בשמו ובשם הילדים והיא הורחקה מביתה ומילדיה עד לדיון שנקבע.

כשקראה ש. את התסקיר שהוגש לבית המשפט מטעם רשויות הרווחה שפגשו את הילדים, גילתה שילדיה, כמו גם בעלה, ביקשו שהיא לא תחזור הביתה ולא תפריע לשגרת יומם, סיפרו שהם חוששים ממנה ומבקשים לעבור את מבחני הבגרות ללא הפרעות.

כששאלתי אותה אם היא נעלבה, היא השיבה בשלילה, ואני לא הבנתי.

המשך בשבוע הבא.