כרוניקה של מוות ידוע מראש

למרבה הצער, אין בישראל תרבות גירושין.

"מרוץ הסמכויות" בין בתי המשפט למשפחה לבין בתי הדין הרבניים, אף הוא איננו מסייע לשיפור המצב, ובימים אלה פרסם כבוד הרב דיכובסקי פנייה לציבור להצגת עמדות והצעות לוועדה העומדת בראשותו לבחינת סוגיית "מרוץ הסמכויות", אלא שעוד חזון למועד.

בעיה נוספת נעוצה בכך שבדרך כלל, המשמורת בילדים נמסרת לאם, "חזקת הגיל הרך" טרם בוטלה ואין נורמה של משמורת פיזית משותפת.

עדיין, אין חובה לפנות לגישור לפני תחילתו של ההליך המשפטי.

בנסיבות אלה, זירת ההתגוששות סובבת בעיקר סביב הילדים.

בית המשפט איננו מעורה בנעשה בבית הצדדים המתדיינים בפניו, ולכן פונה לעזרת רשויות הרווחה שיבדקו וידווחו לו.

בית המשפט שמקבל דיווח, נהג בעבר להעביר את התסקיר לתגובת הצדדים, נהג לקיים דיון, לאפשר חקירה של פקידת הסעד בטרם נתן להמלצות תוקף של החלטה.

בתקופה האחרונה אנו עדים לתופעה שבתי המשפט, אולי מפאת העומס המוטל עליהם, נוהג לתת תוקף של החלטה להמלצות פקידת הסעד, בבחינת "חותמת גומי" ואף טרם הועברו ההמלצות לידיעת הצדדים – האב והאם, אשר עומדים בפני עובדה מוגמרת.

כל ניסיון לבטל החלטה זו נתקל בקשיים רבים, וגם הזמנת פקידת הסעד לעדות וחקירה על המלצותיה איננו ברור מאליו, ודורש בקשה מיוחדת, תגובה של פקידת הסעד ואישור של בית משפט.

בידי רשויות הרווחה מצוי כוח עצום.

תופעת "המכבש" המופעל על אימהות לאפשר לאב להרחיב הסדרי ראיה או לקיימם, באיומים כי ייקחו ממנה את ילדיה, הנה תופעה קיימת במחוזותינו, ועל בית המשפט לקחת אותה בחשבון בכל פעם שהוא קורא תסקיר. נדמה, כי כל עורך דין העוסק בתחום דיני המשפחה יוכל להביא דוגמאות למכבש לחצים פסול שכזה אשר הופעל על אם אותה הוא מייצג, בשלב זה או אחר בקריירה המקצועית שלו.

כך, למשל, אישה שדיווחה כי בעלה איים עליה "שיטביע את בנם התינוק בירקון ויביא לה אותו מת בשקית ניילון", אולצה להסכים להרחבת הסדרי ראיה, באיום כי ייקחו ממנה את הילד.

המציאות היא, שרשויות הרווחה אינן משקפות בתסקיריהן את העובדות לאשורן, ותסקירים לא בהכרח משקפים בהמלצותיהם את טובת הקטינים. אם אין די בכך, הרי שהתסקירים גם לא תמיד משקפים את כל האמת, לא מגלים את כל המציאות ולא מספרים לבית המשפט את כל מה שהוא צריך לדעת לפני שיניח את חותמתו.

לא פעם מצליח צד "חזק" או "בלתי מאוזן" להלך אימים על פקידת סעד, והתוצאה היא – תסקיר "פרווה" שאינו מגלה את כל האמת, ובעיקר חסרים בו החלקים המהותיים שיכולים היו למנוע, אולי , את הרצח הבא.

במקרה אחר שמוכיח את הכוח שבידי רשויות הרווחה, פעל בית המשפט בהתאם למכתב המלצה מרשויות הרווחה וצמצם באופן מיידי הסדרי ראיה לאב שנטען כי הוא שותה ומסיע את ילדיו ברכב כשהוא תחת השפעת אלכוהול, האב חויב להסיע את ילדיו במונית והוא גם חויב לקבל הדרכה הורית, תוך שנקבע כי ללא הדרכה הורית לא יורחבו הביקורים. כל זאת, לאחר שבית המשפט קיבל מכתב מרשויות הרווחה ובו המלצה לצמצום הביקורים. ומי יודע, אולי המלצה זו הצילה את חייהם ומנעה מהם מלמצוא את מותם בתאונת דרכים.

תסקיר שירותי הרווחה אינו יכול להוות חזות הכל. על בית המשפט לבדוק ולבחון את ההמלצות, תוך קבלת עמדת הצדדים ותגובתם לאמור בו, ואם יש צורך, אף לזמן את פקיד הסעד לחקירה, לשאול אותו שאלות ולעמת אותו עם טענות ההורים, קשות ככל שתהיינה.

פקידי הסעד צריכים להבין כי האחריות המוטלת עליהם כבדה מנשוא, וכל מילה שנכתבת על ידם יכולה לחרוץ גורלות. במסגרת זו, יש למגר את התופעה הפסולה של הפעלת לחצים על צד להרחיב הסדרי ביקור, ואין לשעות לאיומים כאלה או אחרים של ובעקבותיהם לרכך מציאות קשה, שכן התוצאות, כאמור, יכולות להיות גם הרות אסון.

כמו כן, ייתכן וצריך לחייב הורים, במסגרת תחילתו של ההליך השיפוטי, לפנות להדרכה הורית בכל מקרה בו מעורבים קטינים בסכסוך.

הכותבת הנה עו"ד בתחום דיני המשפחה.